העיסוק בספורט ופעילות גופנית במאה ה-19, היה תחום חסום כמעט לגמרי בפני נשים. העיסוק בספורט נחשב כבלתי הולם עבור נשים, כמזיק לבריאותן, וכפוגע בנשיותן. באותה תקופה הספורט היה תחום שנשלט לגמרי על ידי ההגמוניה הגברית, ומי שעסק בספורט נחשב לגברי. התכונות שמובלטות בספורט – תחרותיות, אגרסיביות, כוח, ראציונאליות, אחריות – הינן תכונות גבריות, ולכן נשים צריכות להימנע מפעילות שתבליט תכונות אלה.
ספורט הנשים כמעט ולא תופס מקום בסיקור הספורט בארץ ובעולם. בשיאו הגיע סיקור ספורט הנשים בעיתונות הדפוס בעברית למעט יותר מ-2% מכלל שטחי מדורי הספורט. ביחס לאיכות הסיקור נוטה תקשורת הספורט להציג סיקור שוביניסטי המתמקד במראה החיצוני של הספורטאיות ולא בכישורים האתלטיים שלהן. הן מוצגות כחלשות מנטלית, רגשית ופיזית, והסיקור משופע בהערות סקסיסטיות המתייחסות למידת הנחשקות של הספורטאית מנקודת מבט גברית. בנוסף, תקשורת הספורט נוטה לייחס חשיבות למצב המשפחתי של הספורטאיות. תמיד תודגש העובדה שהן אימהות, נשים נשואות. כלומר הן יוצגו כ "אשתו של", "אחות של", "הבת של".
ספורט הנשים כמעט ולא תופס מקום בסיקור הספורט בארץ ובעולם. בשיאו הגיע סיקור ספורט הנשים בעיתונות הדפוס בעברית למעט יותר מ-2% מכלל שטחי מדורי הספורט. ביחס לאיכות הסיקור נוטה תקשורת הספורט להציג סיקור שוביניסטי המתמקד במראה החיצוני של הספורטאיות ולא בכישורים האתלטיים שלהן. הן מוצגות כחלשות מנטלית, רגשית ופיזית, והסיקור משופע בהערות סקסיסטיות המתייחסות למידת הנחשקות של הספורטאית מנקודת מבט גברית. בנוסף, תקשורת הספורט נוטה לייחס חשיבות למצב המשפחתי של הספורטאיות. תמיד תודגש העובדה שהן אימהות, נשים נשואות. כלומר הן יוצגו כ "אשתו של", "אחות של", "הבת של".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה