הקוסם מארץ עוץ
דורותי גייל ילדה יתומה שגרה עם דודה הנרי ודודתה אם יום אחד, סופת טורנדו גדולה סוחפת את דורותי גייל ואת הכלב הקטן שלה טוטו הרחק מקנזס, אל מסע הרפתקאות בארץ עוץ הקסומה. דורותי רוצה לחזור הביתה אל משפחתה אך היחיד שיכול להגשים רצון זה הוא הקוסם מהעיר הירוקה ,אנשי ארץ עוץ אומרים לה לעקוב אחרי האבנים הצהובות ודורותי מתחילה במסע.
אל דורותי מצטרפים במסע אל הקוסם מארץ עוץ :דחליל חביב, איש-פח רגיש ואריה פחדן ,בתקווה שייתן מוח לדחליל, לב לאיש-הפח ואומץ לאריה ולהחזיר את דורותי הביתה בשלום.
הסרט מראה חברות אמיצה, מסע התבגרות ועל כוחם של טוב הלב והתמימות. בסיום המסע המפרך מבינה דורותי, ומזכירה לכולנו, שאין כמו בבית.
משמעויות מהסרט:
הקסם שמתגלה כאחיזת עיניים - הדמויות בסיפור בטוחות כי התשובות למשאלותיהם נמצאות בידיו של קוסם גדול, אך הן לא מבינות כי בעצם המפתח לשינוי המצופה נמצא בתוך כל אחד ואחד מהם, ודורש תהליך ארוך ומסובך, שהוא ההפך הגמור מ"קסם". מבחינה זו הקסם בסיפור מתגלה כמשהו שאי אפשר לסמוך עליו לעומת היכולות הטבעיות של האדם שאינן מובלטות בסיפור ודווקא הן מצביעות על משמעות הסיפור או על מוסר ההשכל שלו.
שם הספר - שמה של ארץ עוץ באנגלית הוא OZ. מקובל לחשוב שזהו בעצם קיצור למילה OUNCE שמשמשת למדידת זהב וכסף בארצות הברית ובשנות התשעים של המאה ה-19 התקיים ויכוח ציבורי בנושא הצמדת השער של הכסף לזהב.
דורותי - דורותי נחשבת כמשל לחברה האמריקאית של אותה תקופה שאובדת עצות בהקשר לעתידה ומחפשת את הדרך הנכונה - "הדרך הביתה". לפי פירוש שני דורותי מייצגת את תאודור רוזוולט המועמד לנשיא ארצות הברית באותן שנים בגלל בדמיון בשם בקריאה הפוכה. "Dor-o-thy" בקריאה הפוכה זה "The-o-dore".
סופת הציקלון - ציקלון בשנות התשעים של המאה ה-19 היה משל לשינויים שעברה החברה האמריקאית במיוחד באזורים הכפריים במרכז ארצות הברית שהפכו אזורים מוזנחים ושוממים למדינות חדשות פורחות ומשגשגות. עיתונים רבים באותה תקופה ובמיוחד קריקטוריסטים היו מציגים תמונות של סופת ציקלון ככוח שמניע את ארצות הברית. סופת הציקלון לקחה את דורותי מקנזס שהיא בדיוק מדינה שעברה תמורה שכזאת.
הדחליל ואיש הפח - הדחליל ואיש הפח באים לייצג את החקלאי ואיש החווה (הדחליל) ואת איש התעשייה (איש הפח) המנוצלים וחסרי כוח על ידי מעסיקיהם שאותם מייצגת המכשפה הרעה מהמזרח. הדחליל מוצג כאדם שלא יכול לזוז ועומד חסר כוח בשדה ואיש הפח חלוד כולו גם כן אינו יכול לזוז מעתידו. סופת הציקלון יוצרת מהפכה פוליטית וחברתית שמשחררת אותם והורגת את המכשפה. כמו כן איש הפח אינו יכול לזוז עד שהוא נעזר בדחליל ששימן את גופו. כן מובאות מטפורה על האיחוד שהיה במינסוטה בין מפלגת החקלאים לבין מפלגת העובדים שהביאה לניצחון והחלפת השלטון במדינה.
המנצ'קינים - המנצ'קינים מייצגים את האנשים הפשוטים בארצות הברית, גם המושג מנצ'קינס לא הומצא על ידי פרנק באום וכבר שומש במגזין Judge משנת 1896 כדי לתאר את האיש הפשוט.
השמן של איש הפח - איש הפח זקוק מדי פעם לשמן כדי שלא יחליד ויוכל להמשיך לזוז ולחיות, כאן מובא משל לכך שהחברה האמריקאית באותה התקופה החלה לצרוך שמן ודלק והחלה תלות שאותה חזה הסופר.
עיר האזמרגד - בעיר האזמרגד כל התושבים והמבקרים נאלצים להסתובב עם משקפיים שהעדשות שלהם ירוקות ובוהקות ולכן העיר נראית להם כאילו עשויה כולה מאזמרגד ומיהלומים למרות שהיא פשוט עשויה מאבן. באותה התקופה החל השימוש בכסף מנייר בארצות הברית שצבעו הוא ירוק בדיוק כמו עיר הברקת, כמו עיר הברקת גם הכסף עצמו בעצם לא שווה כלום באופן פיזי כי הוא עשוי מנייר וכאן באה השוואה בין עיר האזמרגד שלא שווה כלום אבל נראית לכל ארץ עוץ כעיר עשירה, לכסף האמריקני שלא שווה כלום אבל מקובל לחשוב שהוא שווה הרבה מאד.
הבדלנות האמריקאית - תושבי ארץ עוץ לא עוזבים את ארצם ולא מטיילים בארצות אחרות המקיפות אותה, ישנה תאוריה שלפיה באום מבקר כאן את הבדלנות שהייתה בארצות הברית באותן שנים שלא התערבה במה שקורה באירופה ובארצות אחרות ועסקה רק בעצמה.
המכשפה הרעה מהמערב והקופים המכונפים - יש חוקרים הרואים במכשפה המרשעת מן המערב מטפורה למערב האמריקאי. אם כך הדבר, הקופים המכונפים במערב הם מטפורה לאינדיאנים. מלך הקופים המכונפים מספר לדורותי: "פעם היינו עם חופשי, חיינו באושר ביער הגדול, מעופפים מעץ לעץ, אוכלים פירות ואגוזים ועושים כרצוננו מבלי לקרוא לאף אחד אדון. [...] זה היה לפני שנים רבות, הרבה לפני שהקוסם בא מתוך העננים כדי לשלט בארץ הזאת."
מוטיב הבית - יש הטוענים כי הבית בסיפור זה משמש באופן כללי ככלי פוליטי. דורותי מייצגת את החברה האמריקאית שמחפשת את הדרך הנכונה - הדרך הביתה. כמו כן, הבית מסמל מרחב פרטי; הוא מכיל פרטים המאפיינים את האדם החי בביתו ומסייע בזיהויו, ועיצוב הבית משקף את המתחולל בנפשו. ביתו של אדם הוא מבצרו, והוא מקנה לאדם יציבות ביטחון והגנה. דורותי אינה מרגישה מוגנת בביתה מפני שהבית אינו יציב, וכך סופת ציקלון עלולה למוטטו. מטרת המסע של דורותי היא השגת בית שבו היא תרגיש בטוחה. בנוסף, הנעליים מסמלות את כוחה של המכשפה, ומנגד הבית מוחץ אותה, הבית הוא חלל צר שבו מרחב מוגבל לתנועה, כנגד הנעליים המסמלות יציאה למסע והליכה במרחבים, וכך דורותי יוצאת למסע הביתה שכולו נערך בעזרת אותן נעליים. מסעה לביתה מוביל את ידידיה למצוא כל אחד את זהותו האמיתית ואת מרחבו האישי - ביתו, שם כל אחד מפגין את תכונותיו, אשר חיפש ומצא בעצמו. דורותי בנעליים האסורות שהנהיגה את המסע, חוזרת בסיומו לאותו בית אפרורי ממנו יצאה ומכריזה - "אין כמו הבית"
מאחורי הסרט הקוסם מארץ עוץ
תקריות אש על הסט - השהות על הסט בזמן צילומי הסרט הייתה רחוקה מלהיות בטוחה. בעת צילומי יציאתה של המכשפה הרעה מהמערב (מרגרט המילטון) מ'מאנצ'קינלנד' (ארץ האנשים הקטנים), קיבלה השחקנית כוויות קשות בפנים ובידיים כאשר האש שהיא הייתה אמורה לעבור דרכה הובערה בטעות מוקדם מדי. גם כפיל הפעלולים של המילטון נשרף בעת צילומי סצנה אחרת כאשר צינור התפוצץ. בנוסף לכך, הטמפרטורות על הסט היו חמות במיוחד בשל תהליך טכניקולור שדרש צילומים בהירים מאוד. הצלם הרולד רוסון סיפר על "אנשים שתמיד התעלפו ונישאו אל מחוץ לסט בשל החום".
איפור רעיל על השחקנים - גם הקוסמטיקה המשוכללת והצבעונית שכיסתה את פניהם של חברי הקאסט בשנת 1939 לא הייתה בטוחה כמו האיפור בו משתמשים השחקנים היום. למעשה, חלקה היה ממש קטלני. האיפור מבוסס הנחושת של המילטון היה רעיל ולכן נאסר עליה לגעת באוכל בזמן שהאיפור עליה והיא נאלצה לחיות על דיאטת נוזלים במהלך הצילומים. על מנת לא לקחת סיכונים מיותרים האיפור נוקה מפניה בזהירות בכל יום על ידי אנשי מקצוע .גם האיפור הכסוף של איש הפח גרם לנזקים, והשחקן באדי אבסן, שלוהק במקור לתפקיד, נאלץ לעזוב את הסרט כאשר ריאותיו הזדהמו על ידי אבק אלומיניום והוא אושפז. תחפושת האריה הפחדן של ברט לר הייתה כל כך כבדה "כמו להסתובב עם מזרן", והמאפר שלו סיפר שהוא יצא ממנה ספוג זיעה בסוף הצילומים. והשחקן ריי בולג'ר, ששיחק את הדחליל, סיים את הצילומים עם צלקות על פניו בשל מסכת הגומי האינטנסיבית שהודבקה על פניו בכל בוקר לצילומים.
ממתקים מרוחים על הדמויות -אבל לא כל האיפור היה מסוכן. "השמן" שנזל מהחיבורים של איש הפח היה למעשה רוטב שוקולד. ג'ק היילי, השחקן שגילם את איש הפח הסביר את עניין השמן המזויף: "השמן שהתיזו עליי לא היה שמן אלא סירופ שוקולד. הם התיזו שוקולד על הפנים שלי בגלל שהשמן לא הצטלם טוב אבל השוקולד כן". איש הפח לא היה הדמות היחידה שכוסתה בנוזלים מתוקים ודביקים. הסוס מחליף הצבעים היה למעשה ארבעה סוסים שכוסו מכף רגל ועד ראש בג'לטין לימון, דובדבן או ענבים. הסוסים לא הפסיקו לנסות ללקק את הג'לטין מעליהם.
מחליפים צבעים
אם כבר מדברים על צבעים, 'הקוסם מארץ עוץ' נחשב לסרט הראשון שצולם בצבע, כאשר חלקו הראשון של הסרט המציג את דורותי בקנזס צולם בספיה, ואילו החלקים המתרחשים בארץ עוץ צולמו בצבע. טכניקת הצילום החדשנית, שנקראה טכניקולור, דרשה אורות בהירים כל כך ששיבשו את הצבעים בסרט כולו. כך למשל השמלה של דורותי המופיעה בכחול ולבן הייתה למעשה כחולה וורודה. כמו כן נעלי הבית שתוארו בספרו של באום ככסופות, יוצרו בצבע אדום על מנת להראות את התהליך.
